אור אין סוף

כתב הרב ז"ל, הרב חיים ויטאל, בעץ חיים שער א, וזה לשונו, דע כי טרם נאצלו הנאצלים ונבראו הנבראים היה אור עליון פשוט ממלא את כל המציאות, לא היה שם מקום פנוי מבחינת אויר ריקני וחלל אלא היה הכל ממולא באור אין סוף פשוט ולא היה לו בחינת ראש ולא בחינת סוף אלא הכל היה אור אחד פשוט, שוה בהשוואה אחת, הוא הנקרא אור אין סוף, ושמו מוכיח עליו שאין בו שום תפיסה, לא במחשבה ולא בהרהור כלל ועיקר, הוא מופשט ומובדל מכל המחשבות הוא קודם לכל הנאצלים והנבראים והיצורים והנעשים ולא היה בו זמן התחלה בראשית כי תמיד הוא נמצא וקיים לעד. זה תיאור על אור אין סוף. אור אין סוף זה לפני שנתהוו כלים בעולם, כלומר כלי, זה משהו שמקבל, רק הוא לבדו, ואור ממלא את הכל. אור פשוט, שאין בו תפיסה, האור הזה ממנו אנחנו נתחיל את ההויה.


לאיזה צורך ברא הקב"ה את העולמות?

 

השאלה ששאלתי קודם, לאיזה צורך הקב"ה ברא את העולמות, מלבדו, הרי הוא ממלא כל עלמין, והנה, וכאשר עלה ברצונו הפשוט לברוא העולמות ולהאציל הנאצלים, להוציא לאור שלימות פעולותיו והוא להיקרא רחום וחנון וכיוצא, אם כן אנו מתחילים כבר לראות את הסיבה, הסיבה לבריאת העולם היא להיקרא במידות, שיש לו מידות שיהיה לו מידות, קל רחום וחנון ארך אפיים ורב חסד, צריך מישהו שיקרא לו, לכן הוא ברא את העולם שיקראו לו במידות אלו, זה תכלית הבריאה, תכלית הבריאה היא לקרוא להויה ב"ה בשם הכינויים, לצורך זה ברא הנבראים והנאצלים, שאם אין בעולם מי שיקבל רחמיו איך יקרא רחום וכן על דרך זה שאר הכינויים אשר זו היתה סיבת בריאת העולמות, אז צמצם אורו במקום אחד ידוע לו, אנחנו נכנסים לנקודה הראשונית בקבלה, המושג שנקרא צמצום. זה תכלית לימוד הקבלה. אצל האדם, הצמצום בדרך כלל זה מאבא לילד, מרב לתלמיד, מאדם גדול לאדם קטן. מה זאת אומרת , נניח הוא אדם ענק, שתי מטר, יש לו ילד בן שנתיים, גודל שלו חצי מטר, בכדי שידבר אתו הוא צריך להצטמצם , לרדת לגודל של הילד, זה הבורא יתברך שמו עושה עכשיו ברגע זה לברוא את העולם, הוא מצטמצם, ענין הצמצום, איך הוא? ואז במקום הצמצום נשאר מקום פנוי ואויר וחלל ריקני, וענין הצמצום הזה ומהותו איך הוא ואיך היה, אין שום בריאה יכולה להשיג ולהבין הדבר הזה, ולא לציירו במחשבה, יען דלית מחשבה תפיסא באור אין סוף כלל, כי אינו מושג ואינו נתפס בשום מחשבה וציור ואין אנחנו יכולים לדבר בו כלום, מה שאנו זוכרים בדברינו לשון צמצום הכל הוא לשכך את האוזן ומשל ודמיון להבין מציאות בריאת העולמות.

אראה לכן דבר חשוב, איך נראה תחילת הצמצום בציור, על מנת לתפוס את זה, זה הציור הזה, שימו לב טוב, זה אור אין סוף, אור איו סוף, שממלא עולמות, הכל, מלא באור הזה, כאן במקום הזה אנחנו מתחילים את מערכת הצמצום, הרב כתב אז צמצם אורו במקום אחד ידוע לו ונשאר מקום פנוי ואויר וחלל ריקני, בנקודה האמצעית תציירו לכם, כאן, צמצם את עצמו, כלומר, מה עשה בשביל הצמצום, לקח את האור בנקודה המרכזית ופינה אותו לצדדים. ואז במקום הזה, הוא קורא לזה מקום חלל, מקום פנוי וריקני, זה מה שעכשיו קראנו, שפינה את המקום הזה ונוצר חלל באמצע, וכרגע אין כלום, זה חלל פנוי ריקני, האור הסתלק לצדדים, מכאן אנחנו מתחילים לצאת, מכאן נראה איך הויה ב"ה ברא את כל העולמות, איך הצמצום מוציא את כוחותיו של בורא עולם מכח לפועל. כרגע אין כלום, ריקני, אין כלום, העיגול הגדול, זה אור אין סוף ממלא כל עלמין, לית מחשבה תפיסא בי כלל. שמעתם אור אין סוף? זה אור אין סוף, קדם לגילוי ההויה שלו, לשם שלו, השם שלו טרם נתגלה, זה נקרא אור אין סוף שמו שם הויה זה גילוי של בורא עולם, זה לפני, זה היה תמיד.

למה הצימצום בצורת עיגול?
והנה, אחר הצמצום הנזכר אשר נשאר מקום אויר פנוי וריקני, כדי שבזה המקום, יוכלו להיות שמה עולמות, הנאצלים והנבראים והיצורים והנעשים, למה מתבטא כך? נאצלים – אצילות, ברואים – בריאה, יצורים – יצירה, נעשים – עשיה.  הנה המקום החלל ההוא היה עגול מכל סביבותיו בהשוואה גמורה. למה עגול? היה יכול לעשות את זה ריבוע, למה עיגול? הנה המקום החלל ההוא היה עגול מכל סביבותיו בהשוואה גמורה ולא היה בתמונת מרובע בן ארבע זוויות לפי שגם הצמצום היה מבחינת עיגול בהשוואה אחת מכל הצדדים, מה אכפת לי ההשואה הזו? למה אני צריך את זה? שיהיה מרובע, מה הפחד אם יש לי מרובע? יש לי חשש? מה החשש? שמה? בוא נראה את החוסר שויון, בנקודה הזאת הפינתית והנקודה הזאת הם שוות? ודאי שלא, מי מקבל יותר אור? הנקודה הפינתית, נכון, בוודאי, עכשיו השאלה שלי היא, אז מה אכפת לי? שכאן יהיה יותר אור מכאן, אז מה?  נכון היא תקבל יותא מאחרים. בדור שלנו אנחנו רוצים שיווין, למה נולד אצלנו הרעיון הזה? מפני שהקב"ה בכבודו ועצמו יצר את עולמו בשיווין, תחילת הכל היה בשיווין, ואז אין צדיק ואין רשע, אין מי שמקבל יותר ומי שמקבל פחות, הנקודה הזאת זה תחילת הכל.

המשכת הקו, צורתו ותכליתו
עוד מעט נבין את השלב הבא, אחרי שיש לנו שיווניות, עכשיו אפשר לברוא עולמות, בוא נראה מה בורא בורא עולם, בבקשה, אם כן, מה קרה? המשיך אין סוף, קו אחד ישר כעין צינור ומשתלשל ויורד תוך החלל ההוא, וראש העליון של הקו נמשך מהאין סוף עצמו ונוגע בו, שיום הקו הזה למטה בסופו אינו נוגע באין סוף, ומהקו הזה נמשך ומתפשט אור אין סוף למטה ובמקום החלל ההוא האציל וברא ויצר ועשה כל העולמות כולם, כעין צינור אחד דק אשר בו מתפשט ונמשך ממי האור אין סוף אל העולמות אשר במקום האוויר והחלל הזה. נא להסתכל, אני חוזר שוב אל התמונה ממול, הנה העיגול הזה, זה החלל והצמצם הרב אומר, לאחר שיש שיווין של אור אני יכול לבצע את הפעולה, ומה אני עושה, ממשיך קו שיבוא מהאור אין סוף, קרן אחת של אור, מחדיר אותה לתוך העיגול פנימה, אבל היא לא ממשיכה עד הסוף. היא מגיעה עד לנקודה הזאת ונעצרת. במקום הזה בורא עולם בורא את העולמות. איפה אנחנו, העולם שלנו? תחילת הקו נקרא ראש, המקום הכי גבוה שיש בנבראים, יורד למטה, בהתחלה בורא עולם בורא אצילות אחר כך בריאה אחר כך יצירה ועשיה,  ובתחתית הקו זה העולם שלנו.

קו עובר בין שתי נקודות, זה נקרא קו, מנקודה לנקודה, אלא מה, קו זה בריאה בפני עצמה, בורא עולם ברא משהו, זה לא בא מאין, זה בריאה, הקו הזה, זה צינור, זה בריאה, זה כלי, לעשות משהו, הדבר הראשון שהוא עשה זה קו, קו זה גימטרייה 106, נון עולה 106 , מה זה אומר? נון שערים, קו אחד הוציא וברא בו את הכל, כל גן עדן, גיהינום, העולם הבא, העולם הזה, הכל ברא בקו זה, אפילו העולם הזה שלנו שהוא למטה, נקודת התחתית, גם הוא נמצא בקו, כל תכלית הבריאה בקו הזה. על הקו הזה, רק על הקו הזה נתמקד, אנחנו נתמקד רק בקו הזה, שמה היה בריאת העולמות. מה ההבדל בין קו למה שהיה בהתחלה? מה הריווח שקיבלתי? הקבלה, יפה, צמצום, אבל אני הייתי הולך על דבר הכי חשוב שאמרנו מקודם, באור אין סוף, אין ראש אין סוף, אבל בקו יש. בקו יש ראש תוך וסוף, אם יש לי ראש ותוך וסוף, מה אני יכול לעשות עם זה? כל מה שאני רוצה בעולם, לברוא בנין, אדם בהמה, יצורים, יש לי התחלה אמצע וסוף, זה היסודות, הבסיס של כל תכלית הבריאה.

למה הקו לא נוגע בקצה התחתון? שאלה טובה, שים לב, אם אני ממשיך אותו את הסוף מה קורה? אין התחלה ואין לי סוף וחזרתי לאותו דבר. אז מה אני צריך לעשות? לעצור.   השאלה שלו, הוא אמר, אם אתה מחובר לאין סוף אז אין ראש, באמת נכון, גם מהראש הוא טיפה ניתק ממנו, הקו הזה הופיע עם ראש אמצע וסוף.

ודע, כי פנימיות הקו הזה, ראשו נוגע באור אין סוף בצד האחד וסופו אינו נמשך עד מקום אור אין סוף הסובב אז יצדק אצלו מעלה ומטה, פנים ואחור, מזרח ומערב.

כלי העבודה של בורא עולם, הספירות
מכאן אנו מתחילים את הכלים של בורא עולם, בורא עולם הוציא את כלי העבודה שלו, שבהם הוא יתחיל לבנות דברים. מה צריך הבנאי? דבר ראשון, שטח, שטח יש? יש. מה צריך עוד הבנאי?  חומרים, איזה חומרים? לבנים, בעיקר. אז אני בא לגלות לכם דבר חשוב, מה שקראנו בפתחית אליהו, מה הוא קורא להם ספירות, זה הכלים שלו, ספירה, היא מאוד מיוחדת, ספירה יש לי יכולת ממנה לבנות כמה מושגים, או ספיר, משמעות של אור, אני יכול לעשות את זה מספר, אני יכול לעשות מזה ספר, אני יכול לעשות מזה סיפור, אם כן, אלא הם הדברים שאני יכול לעשות בספירה. תרשמו את זה זה ממש ההתחלה של לימוד הקבלה, זה כלי העבודה שלו, זה נקרא מחצב הספירות, זה הלבוש שלו הראשוני. ספיר, מספר, ספר, סיפור. מה נותן לי מספר? זה הדבר הראשון הכי חשוב, מה זה נותן לי? מידה, סיפור? תוכנית בשביל מה אתה עושה את זה? חייב לדעת למה?

אדם קדמון בסוד העיגול
בוא נקרא מהספר. ודע, כי פנימיות הקו הזה, ראשו נוגע באור אין סוף בצד האחד וסופו אינו נמשך עד מקום אור אין סוף הסובב אז יצדק אצלו מעלה ומטה, פנים ואחור, מזרח ומערב, והנה נאצלו עשר ספירות, הדבר הראשוני שהוציא ממנו, בעיגול, ודבקות העיגול הנאצל עם אין סוף המאציל הוא על ידי הקו הזה הנזכר אשר דרך בו יורד ונמשך אור מן אור אין סוף ומשפיע בעיגול ההוא והאין סוף סובב ומקיף עליו מכל צדדיו והעיגול הזה בלתי דבוק עם אור איו סוף הסובב עליו מכל צדדיו שאם יתדבק בו יחזור הדבר כמו שהיה ויהיה מתבטל באור אין סוף ולא יראה כוחו כלל ויחזור להיות הכל אור אין סוף כבראשונה, והנה העיגול הראשון היותר קרוב לאין סוף הוא נקרא עיגול כתר דאדם קדמון ובתוכו עיגול שני ונקרא עיגול החכמה דאדם קדמון ובתוכו עיגול השלישי ונקרא בינה דאדם קדמון וכן על דרך זה, עיגול בתוך עיגול עד עיגול העשירי הנקרא מלכות דאדם קדמון.
נא להקשיב, אחד הדברים הבסיסים ביותר בקבלה, יש לנו 5 עולמות, העולם הראשון נקרא א"ק. ראשי תיבות אדם קדמון, העולם השני נקרא אצילות אחר כך בריאה אחר כך יצירה ואחר כך עשיה, אחרי העשיה העולם שלנו. אם כן אלא חמשת העולמות, א"ק אבי"ע. בקו הזה הדבר הראשוני , בורא עולם בורא קודם את א"ק. איך הוא בורא אותו? הקב"ה בורא אותו בסוד העיגולים, לוקח את הספירות שלו, ומתחיל להוציא מהקו עיגול, עיגול ראשוני, כתר, עיגול יותר פנימי, חכמה, יותר פנימי, בינה, ואחר כך שישה קצוות חג"ת נה"י ואחרון מלכות. עולם העיגולים. זה העולם הראשון שהקב"ה ברא, הספירות הראשונות. מה יש לנו בעצם בעולם שלנו? האם בעולם שלנו יש לנו משהו זויתי? הכל עגול, הכל עגול, עיניים, אוזניים, הפירות, הכוכבים, שמש, ירח, יש משהו זוית? הכל עיגול, הכל עיגול בעולמו של בורא עולם. העיגול זה הספירות הכי מובחרות שיש, הוציא עולם שנקרא עולם העיגולים, לאט לאט הוא ישתכלל אנחנו נראה את השכלול שלו. קודם כל נבין שהאור שיצא, יצא עגול, מה הספירה הכי מעולה הפנימית או החיצונית? החיצונית, היא מקבלת יותר אור, ספירת הכתר, לעומת זאת הפנימית ביותר נקראת מלכות, הכי רחוקה מהאור. מה רצה לעשות בורא עולם בזה? אם הוא עשה כזה דבר, אחד קרובה ואחת רחוקה, עשה חוסר שיויון. בהתחלה עשה עיגול לשיויון. ועכשיו? חוסר שיויון. עשרה עיגולים. הוא יגיד לי, העיגול הכי קרוב אליו יקרא לו ראש, ואחרון, רגל, סוף. אם יש לי דבר כזה, ראש וסוף, זה הקנה מידה הראשוני שברא בעולמו בכדי לברוא עולמות וכלים. נראה ב"ה איך הוא משתכלל עם זה, זה רק ההתחלה.

זהו החומר להיום, עכשיו אני רוצה לעבור אתכם על זה. בעצם שהוא פינה את עצמו, למה עשה את זה בצורת עיגול ולא מרובע? כדי שיהיה שיויון. למי? שהא יתחלק בשוה למי? שיגיע בצורה שוה, מה אני משיג מזה? הקבלה, כלי שהוא מקבל מכל המקומות שוה, אם כן, אחרי שצמצם את עצמו בצורת עיגול, שלב הבא מה עשה? קו. מעולה, חברה תהיו זריזים. בעצם מה נותן לי קו? בשביל מה עשה קו? התחלה וסוף. מה זה עושה? כלי, כלי ראשוני, אסור להגיד פה כלים, אבל יש פה מידה, התחלה וסוף. מה עשה עם הקו הזה? איתו הוא ברא עולמות. מה הם העולמות? א"ק אצילות בריאה יצירה ועשיה, יפה. הלאה, מה זה ספירה? כלי עבודה של הקב"ה איתו הוא ברא את כל העולמות. מצוין. איך יברא הקב"ה עולמות וספירות, מה אני יכול לספר על ספירה מה היא כוללת? מספר, ספיר , ספר, סיפור, יפה מאוד. ברגע שיש לי דבר כזה אני מתחיל, מה עשה הקב"ה עם הספירות , הפעולה הראשונית שעשה אתם? בנה את א"ק, מעולה נכון, מה זה א"ק? אדם הקדמון. איך הוא ברא אותו? מספירת כתר, בצורה של עיגולים. שאלה אחרונה הכי חשובה, מי יותר חשוב, האור שהוא פנימי או שהוא חיצון? לפי מה שאנו יודעים עכשיו, ספירת הכתר תהיה הכי גדולה כי היא קרובה לאין סוף, והמלכות הכי רחוקה וקטנה.

שאלות?

*כל הבריאה זה העשיה, זה התכלית אז איך זה מסתדר? העשיה היא התכלית כי היא מוציאה מהכח לפועל, היא חשובה למי? כל האנשים שיושבים כאן, רובם בחרו לגעת בקבלה. שמעו את המילה הזו נבהלו, למה? כי יש אורות עליונים מפחידים, ענקים, כמו שאמרת העשיה היא הדבר הכי קרוב עלינו, אני יכול לסבול את זה, לכן העשיה יותר קרוב עלינו, יש כאלה שיהיו אמיצים, אנשי קומנדו, בריאים, הם מוכנים הלאה קדימה, יצירה, בריאה, אצילות, אפשר.

*התכלית היא להקרא רחום וחנון, בפשטות זה קצת חלילה מאכזב? ובכן רבותי, בזה פתחנו את השיעור, הכל זה להקרא רחום וחנון, העל מידות, כי אם אני ימשיך להדביק לו רק ענין הויה ברוך הוא, לעולם לא אוכל לקבל ממנו כלום, כי מהויה אי אפשר לקבל כלום, איך יכול לקבל? כל דבר שמוציא ממנו זה נקרא אין סוף, אספר לכם סיפור. היה אחד שביקש לדעת מה זה באמת עולם רוחני, היה לו חבר , רב, שחלה במחלה ועמד להפטר, אמר לו תעשה לי טובה, סיפור אמיתי, תבוא אלי בחלום ספר לי מה קורה שם, אמר לו אין בעיה. נפטר. ועלה, אחרי כמה זמן בא אליו בחלום אמר לו החבר מה שלומך? ב"ה הבטחתי לך שאבוא ובאתי, בוא אחרי, אראה לך מה זה העולם הרוחני, לכל אותו, מראה לו זה גן עדן, גיהנים, רוחות, נשמות, פתאום עובר מלאך אחד ואומר לו מה זה? אומר לו הגיע זמן לאכול, אמר לו גם אני יכול לאכול? אמר לו כן, אמר למלאך תן לי בבקשה קוביה אחת שוקולד, נתן לו, ונתן לחבר שלו שהוא חי בעולם הזה, נתן לו קובית שוקולד בעולם הרוחני, אומר לו תאכל, הוא לוקח את השוקולד, מכניס בפנים ואוכל, איזה טעם… אוכל, עובר שעה, הוא ממשיך לאכול, אומר לו תגיד לי מתי זה יגמר? אומר לו תשמיך תמשיך, שעות כבר אוכל, יום שלם, אומר לו לא לא לא יכול יותר, קח את זה בחזרה. אומר לו, זה רק חלק מהעולם הרוחני שלנו, שמה השמחה היא אין סופית, התענוג הוא אין סופי, לא נגמר, הכל מהויה ברוך הוא. פה יש לנו קליפות שסותמות כל רגע, אדם מעביר את הבשר סביב החיך, זהו נעלם ההנאה, אוכל עוד אחד ועוד אחד עד שאתה מתפוצץ בבטן בסוף אתה אומר די לא אוכל יותר. בעולם הרוחני אין שובע, אתה יכול להמשיך לאכול כל הזמן, לכן כתוב בטן רשעים תחסר, צדיקים אוכלים לשובע נפשם. העולם הרוחני, שהקב"ה הוא נקרא אין סוף, ברא את העולם שלנו להקרא רחום, זה מידה, לרחמנות יש גבול, כמה שירחם עליך, בסוף בא מלאך, מידת הדין ואומרת בורא עולם, האדם הזה מזלזל בך, והמלאך מבקש ממידת הדין תפסיק את הרחמים שלך, יש הפוך, שהבן אדם הזה קבל מידת הדין וסובל וסובל וסובל עד שבא איזה סניגור אחד ואומר לו האדם הזה, בדין קשה מאוד, תגדיל את הרחמים שלך עליו והוא מגדיל, מוציא אותו למה שמוציא אותו, זה התכלית של בורא עולם, הקב"ה אוהב לשמוע גדול הגיבור והנורא קל עליון גומל חסדים טובים קונה הכל וזוכר חבדי אבות, אוהב לשמוע את זה. בשביל זה נבראנו. דוד המלך ע"ה אומר על זה ואני תפילה, כולי תפילה, הקב"ה רוצה שנתפלל אליו שנלמד את התורה שלו שנהיה בני אדם טובים.

*אנשי קבלה דבר ראשון שהם קונים זה מידות, ענוה ופשטות, צניעות , הסתפקות. אתה תראה כל המקובלים חיים בהסתפקות האור מביא אותנו להסתפקות הם לא צריכים יותר, עצם השיעור מזכך אותך. תבינו, הדבר הזה, לא לוקחים ממנו כמות גדולה בהתחלה 45 דקות ולאט נוסיף, שאלה אחרונה להיום,

*מה קרה עם האדם קדמון? הדבר היחידי שמורה על ראש גוף וסוף, זה אדם, אדם קדמון זה עולם בפני עצמו, יש לו שערות, אוזניים, מצח, עיניים, חוטם, פה, הכל כמו שלנו אבל לא גשמי, רוחני, אני אסביר,  סבלנות, אי אפשר כרגע בשניה להסביר הכל.

ברוך ה' לעולם אמן ואמן.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *